המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

רקע

התובע הגיש תביעת שיבוב על סכום ששולם לגב' סויסה מרים לפיצוי נזקיה בתאונת דרכים.

קודם להגשת התביעה נשלחה ע"י התובע דרישת תשלום לנתבעת בהתאם להסכם שבין המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") ובין חברות הביטוח (להלן:"ההסכם"). הדרישה בהתאם להסכם התייחסה ל-80% מגמלאות המל"ל. דרישת התשלום לא נענתה.

בשנת 2009 העביר המל"ל הודעה לחברות הביטוח, ובכללן הנתבעת דנן על ביטול ההסכם והוציא דרישת תשלום חדשה לנתבעת שהתייחסה ל-100% מגמלאות המל"ל.

ביום 14.06.10, כחודש לאחר הגשת התביעה, שלחה חברת הביטוח המחאה לתובע. סכום ההמחאה חושב על פי ההסכם בין הצדדים וכלל ריבית על פי סעיף 6 להסכם.

ביום 15.09.11 הודיע ב"כ התובע לבית המשפט כי למרות שסוגיית ביטולו של ההסכם שנויה במחלוקת בין הצדדים ונמצאת בדיון בערכאות הערעור, הוחלט מטעם התובע לנהל את התביעה דנן על פי ההסכם ומכאן שהשאלה היחידה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם על הנתבעת לשאת בשכ"ט עו"ד.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען כי התביעה הוגשה מפאת חוסר ברירה שכן אילו הייתה משולמת הדרישה עוד משנת 2007, שוב לא היה צורך בהגשת התביעה והייתה נחסכת לנתבעת הריבית ההסכמית. ב"כ התובע טוען עוד כי חברת הביטוח נמנעה מלשלם את הדרישה במועדה – שלא כדין ובאם בית המשפט לא יפסוק הוצאות בגין שכ"ט עו"ד הרי שייגרם לתובע חסרון כיס שלא בצדק.

ב"כ הנתבעים המלומד טען כי מדובר בתביעה בהיקף מצומצם שבו דווקא חברת הבטוח נאלצה להגיש הגנה גם בנוגע להסכם וגם בנוגע לתביעה החלופית של המל"ל שהוגשה על פי החוק כך שאם נגרמו הוצאות וחסרון כיס הרי שהם נגרמו דווקא לנתבעות.

דיון והכרעה

תקנות 511 ו 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש לאחר שזה שמע עיין ודייק בטענותיהם של הצדדים בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות.

בין שיקוליו אלו ייבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין והדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

במקרה זה התרשמתי כי אין מקום לשלול מהתובע את הוצאותיו.

כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507 וכן: ע"א 1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין . פ"ד מו(4), 822 ,עמ' 829-830).

בתיק זה התרשמתי מדברי ב"כ התובע ומהמסמכים שבתיק כי התביעה פעלה באופן שיש בו בכדי לחסוך בהתדיינות מיותרת ולביטול זמנו של בית המשפט וזמנם של הצדדים. מדובר אומנם בהיקף עבודה מצומצם יחסית אך התביעה הוגשה רק לאור העובדה שדרישת התשלום הראשונה לא נענתה ורק לאחר הגשתה שולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת. בנסיבות אלו אני בדעה כי אין לגרום חסרון כיס לתובע.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל אני מוצא לנכון לחייב את הנתבעות בהוצאות התובע בסך כולל של 4,000 ₪ .